סגור חלון

המגדל

המגדל

הקשיבו לסיפורו של המגדל

מגדל המים ברחוב מזא"ה מהווה נקודת ציון עירונית. הוא השני שנבנה בעיר וניצב על גבעת כורכר בגובה 34 מטר מעל פני הים. ארפד גוט, מהנדס יליד הונגריה שכונה "מלך מגדלי המים בארץ ישראל", בנה אותו ב1924- מבטון מזוין ולבני סיליקט והפך אותו לסמל עירוני. המגדל מתנשא לגובה 16 מטר ובו בריכה בגובה 6 מטר מעל פני הקרקע. הבנין בנוי בסגנון אקלקטי עם קומת ביניים בעלת קשתות ושמונה עמודים מעוטרים התומכים בבריכת בטון עגולה בעלת קיבולת של 400 מטר מעוקב. קשה להאמין שעברו מאה שנים מאז החלה בנייתו של מגדל המים השני בעיר בשנת ,1924 הראשון אגב, נהרס.

קשה להאמין שעברו מאה שנים מאז נבנה מגדל המים השני בעיר בשנת 1924, הראשון אגב, נהרס. מגדל המים ברחוב מזא"ה 36 בתל אביב מתנשא לגובה 16 מטר ובו בריכה בגובה 6 מטר, והוא ניצב על גבעה כורכר בגובה 34 מטר מעל פני הים. הוא בנוי בסגנון אקלקטי, בעל קשתות ושמונה עמודים מעוטרים התומכים בבריכת בטון עגולה עם קיבולת של 400 מטר מעוקב.
תפקידו המקורי היה הסדרת המים ליישוב, בדומה למגדלי המים הרבים שנפרסו ברחבי הארץ באותם הימים. משאבה אחת העלתה את המים לבריכה העליונה ובזכות כוח הכבידה בלבד נעו המים שנאגרו לבתי הצרכנים. עם השנים שימשו מגדלי המים גם בהקשרים של בטחון והגנה, ציון דרך בנוף ולעיתים אף אנדרטה מימי מצור וקרב. מגדל המים ברחוב מזא"ה היה כל אלה ועוד, הותיר חותם, והפך לאייקון תרבותי. בשנותיו הראשונות היה המגדל למבנה הגבוה ביותר בעיר שהזדקר ונראה למרחק על רקע החולות והמבנים הנמוכים של העיר תל אביב של אותם ימים.
את צורתו המקורית עיצב ובנה ארפד גוט, מהנדס קונסטרוקציות ברזל, שעלה לארץ מהונגריה בשנות ה-20. גוט בנה ותכנן גם את יתר מגדלי המים בתל אביב בסגנון מגדלים דומים אותם בנה בהונגריה. לימים נקרא לעזור בתכנון ובניית כיפת בית הכנסת הגדול באלנבי, שהצוות שבנה אותה לא ידע כיצד להשלימה.
המגדל שנבנה מבטון מזויין ולבני סיליקט ראה לאורך מאה שנות קיומו חולות נוסעים, בתים קמים, נהרסים ונבנים מחדש, כבישים נסללים, מערכת תאורה מוצבת ברחובות, קווי חשמל, טלפון ואפילו סיבים אופטיים נפרשים מעל האדמה ומתחתיה. הוא היה עד לבנייתה של מערכת צינורות המים והביוב העירונית, וראה איך סוסים הופכים לאוטומובילים ואז למכוניות והיום לקורקינטים ואפילו רכבת קלה, בזמן שהוא ניצב איתן בפינת רחובות מזא"ה ואחד העם. השם הזה "מגדל מים" מלא סתירות והפכים – הרי המים רוצים להיות בבריכה ולא במגדל, והבריכה רוצה להיות על הקרקע ולא בגובה 12 מטר מעל האדמה, וכך המים שכל מהותם תנועה וזרימה נאגרים במגדל שכבר 100 שנה לא זז.

קרא עוד>

השכונה

הקשיבו לסיפורו של המגדל

מגדל המים במזא"ה ניצב בשכונת "לב תל אביב". טופוגרפית, השכונה גבוהה יותר משכונת "אחוזת בית" שהיתה השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות יפו, ולכן, עם התרחבות העיר, נבנה בה מגדל המים. בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים היו נוהגים התושבים להדליק את החנוכיה בראש המגדל. הטקס לא היה דתי במובהק ולווה על ידי תזמורת מכבי האש. כל תושבי השכונה היו מתקבצים כדי להנות מאורה של החנוכיה. וכך נכתב בעיתון "הארץ" בתאריך :22.12.1924 ״עיריית תל אביב הפתיעה אמש את התושבים בתיקון יפה מאוד. לכבוד חנוכה הוארה בחשמל פסגת מגדל המים החדש ועליו הודלק נר ראשון של חנוכה. מרחוק נדמה היה, כאילו על פסגת המגדל עומדתקערת אש… הנר הראשון של תל-אביב נראה היה בכל העיר ובכל השכונות המרוחקות, ואפילו ברמת גן." (מתוך "הארץ", כ22.12.1924)

"עיריית תל אביב הפתיעה אמש את התושבים בתיקון יפה מאוד. לכבוד חנוכה הוארה בחשמל פסגת מגדל המים החדש ועליו הודלק נר ראשון של חנוכה. מרחוק נדמה היה, כאילו על פסגת המגדל עומדת קערת אש… הנר הראשון של תל-אביב נראה היה בכל העיר ובכל השכונות המרוחקות, ואפילו ברמת גן" (מתוך "הארץ", 22.12.1924)
בחג החנוכה הראשון לאחר הקמת המגדל, הוחלט להציב בראשו חנוכיה גדולה וכך נפתחה מסורת של הדלקת חנוכיית מגדל המים ברחוב מזא"ה למשך שנים רבות. החנוכיה הגדולה שהודלקה היוותה גם מוקד ליציאת תהלוכת הלפידים של ילדי תל אביב הקטנה. בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים נהגו להדליק את החנוכיה בטקס עירוני שלווה על ידי תזמורת מכבי האש. מספרים כי בשנת 1930 עלתה מקהלת מכבי האש לראש המגדל בזמן שהתזמורת ניגנה למרגלותיו, וסביבה תלמידי בית הספר הסמוך, תנועות הנוער ואזרחים שהיו כולם שותפים לטקס העירוני. לא רק על גג המגדל אלא גם על גגו של בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי פינת הר סיני הוצבה חנוכיה חשמלית ושתי החנוכיות הפיצו אור חגיגי ברחובות העיר והעוברים והשבים נהנו מאורן.
בשנות ה-20 אחרי מלחמת העולם הראשונה ובמקביל להתחדשות העלייה ופיתוח הישוב חלה עלייה ניכרת במספר מגדלי המים שהוקמו, ולעיר נוספו עוד ארבעה מגדלי מים חדשים. בשיא פריחתם, התנוססו בעיר תל אביב עשרה מגדלי מים בו זמנית, ועדיין, במהלך השנים הופסקה הזרמת המים בצינורות לתושבים בין חצות לחמש בבוקר. בהמשך נבנו במגדל עמדות ירי מבוצרות ובזמן מלחמת העולם השניה, בשל תקנת האפלה, נאסרה הדלקת החנוכיות, ורק לאחר הנצחון על הנאצים חזרו להדליקן.
לאורך השנים הונצחה לא פעם נוכחותו המרשימה של מגדל המים ברחוב מזא"ה והוא הפך לאחד מסמלי העיר תל אביב ואף שולב בכרזות שעוצבו לרגל חגיגת 25 שנים לעיר. כבר ב-1925, שנה לאחר הקמתו ניתן לראות בציורו "רחוב בלפור" של הצייר ראובן רובין את צלליתו הכהה של מגדל המים הנמצא ברחוב המקביל, מזדקרת למרחק בתוך המרחב העירוני. רובין הרבה בציוריו מאותה תקופה לתעד את סימני הקידמה של העיר המודרנית הנבנית ומלבד מגדל המים בולט בציור גם עמוד חשמל שעמד ברחוב. בציור נראה הרחוב לפני שנבנה ונסלל, והרבה לפני שניטעו בו העצים ונבנו בו הבניינים אותם אנו מכירים כיום.

קרא עוד>

התיישבות

הקשיבו לסיפורו של המגדל

מגדלי מים בישראל קשורים קשר הדוק לתהליך ההתיישבות בארץ ישראל. הם הוקמו כחלק מהמאמץ להקים יישובים חקלאיים ולספק להם תשתיות מים. בחלק מהמקרים, מגדלים אלו גם שימשו עמדות תצפית והגנה, מה שהדגיש את חשיבותם בביטחון היישוב. רבים ממגדלי המים הישנים נשמרו ומשמשים כיום כאתרי מורשת. הרבה סודות מחזיק מגדל המים במזא"ה. היות והוקם בנקודה הגבוהה ביותר באותה תקופה, הבינו ראשי ארגון ההגנה את חשיבותו ובתקופת המנדט הוא שימש כ"תחנת איתות מספר 1" של הארגון. פעילות בלתי לגאלית זאת לא יכלה להתבצע באופן גלוי ונדרש פתרון יצירתי. אחד מאנשי ההגנה שהכיר מקרוב את שיטות האיתות השונות: הסמפור (איתות בדגלים), המורס ושפת ההליו (איתות באמצעות קרני שמש), ידע שהאיתות כלול בתורת הצופיות הבינלאומיות וכך הוחלט על הקמת גדוד צופים חדש שפעילותו תשמש הסוואה לפעילות ההגנה והוא הוקם בפינת הרחובות מזא"ה ואחד העם ונקרא "צריף הצופים הקשישים".

הרבה סודות מחזיק המגדל. עוד משנותיו הראשונות שימש למטרות ביטחוניות במקביל לתפקידו כמוביל מים. היות והוקם בנקודה הגבוהה ביותר בתל אביב באותה התקופה, מהר מאוד הבינו ראשי ארגון ההגנה את חשיבותו ובתקופת המנדט הוא שימש כ"תחנת איתות מס 1" של הארגון. בגלל מיקומו שימש המגדל ליצירת קשר בשעות חירום, בין מטה ההגנה בתל אביב ליישובים מבודדים. מהמגדל יצרו קשר איתות עם בית ספר על הגבעה בשכונת בורוכוב (היום גבעתיים) ומשם הועברו הידיעות לקיבוץ מעלה החמישה והרחיקו עד לזכרון יעקב.
אלא שפעילות בלתי לגאלית זו לא יכלה להתבצע באופן גלוי ונדרש פתרון יצירתי. אחד מאנשי ההגנה הכיר מקרוב את שיטות האיתות השונות: הסמפור (איתות בדגלים), המורס ושפת ההליו (איתות באמצעות קרני השמש). מכיוון שידע שהאיתות כלול בתורת הצופיות הבינלאומית הוחלט על הקמת גדוד צופים חדש שפעילותו תשמש הסוואה לפעילות ההגנה במגדל. כדי לא למשוך את תשומת לבם של השלטונות, התוכנית הייתה שהשבט שיוקם יתנהל לפי המתכונת הבריטית, בה לצד פעילות הנוער תפעל גם שכבת בוגרים שחבריה יהיו חברי ההגנה. בשנת 1940 נבנה בצמוד למגדל המים צריף אימון במסווה של מועדון בוגרים, מודל צופי שהיה מוכר לבריטים ונהנה מאהדתם. צופים אלה כונו "הצופים הקשישים" (Senior Scouts) שאומנם היו בני עשרים, אך בהשוואה לבני הנוער חניכי התנועה – נחשבו קשישים. מסופר כי כאשר שוטרים בריטים רצו לבדוק אם אנשי התנועה הם באמת צופים או שמא אנשי הגנה מתחזים, הם היו עורכים להם מבחן ומושיטים את יד ימין ללחיצה, אך חברי ההגנה לא נפלו בפח והושיטו את יד שמאל על פי המסורת הצופית. עוד סופר שכדי להגן על חברי ההגנה הקיוסק שפעל בסמוך היה מתריע על הגעתם של הבריטים לאיזור והחניכים היו נדרשים לשיר את השיר כלניות של שושנה דמארי, שהיה כינוי לבריטים בשל הכומתות האדומות שחבשו, בהשמע השיר מהרו חברי ההגנה לעלות במדרגות אל תוך פנים הבריכה ולהסתתר.
אומנם תפקידו הבטחוני של המגדל הסתיים במלחמת העצמאות אך סוד הקמתו של סניף הצופים החשאי נשמר במשך 60 שנה. השבט הגדול שהוקם העמיד לאורך השנים דורות של אלפי בוגרים שסביר להניח שרובם כלל לא ידעו כי שמם משמש כיסוי לפעילות ההגנה במקום. מאז הספיק השבט לעבור למיקומים אחרים ברחבי העיר ולבסוף גם הצריף נהרס, אבל סוד פעילותו של המגדל נשמר בין קירות הבטון.

קרא עוד>

חינוך וחזון

הקשיבו לסיפורו של המגדל

החלל התחתון של המגדל שימש לאורך השנים, בין היתר, ככיתת לימוד נוספת לבתי הספר ששכנו במבנה הסמוך במזא"ה .34 הראשונה היתה גימנסיה ריאלית בלפור שאותה הקים המחנך הארצישראלי ד"ר אלכסנדר קולר. גמנסיה בלפור היתה מוסד פרטי והיא היתה אופציה מועדפת עבור הורים רבים שחיפשו לימודים ברמה גבוהה. לאחר שנסגרה, קנתה העירייה את המבנה והקימה שם את תיכון עירוני א'. בהמשך, ירשו את מקומו תיכון עירוני ה' וגימנסיה שלווה. כיום בבניין שוכן מטה המחלקה לקידום ילדים ונוער של עיריית תל אביב ומרכז היל"ה. לכבוד 100 שנים לבנייתו, מגדל המים יפתח מחדש את שעריו כגלריה לחינוך ואמנות עבור בני הנוער המגיעים מכל רחבי תל אביב ולומדים במרכז היל"ה, כך יוכל לממש את יעודו לא רק כמבנה שימושי של מרחב חוץ כיתתי אלא גם כחלל המשמש לתצוגה והשראה. זהו חלל שיפתח אופקים, יעודד יצירתיות וישמש כמרחב למידה והתפתחות לבני הנוער ולקהילה הגרה בסמוך למגדל.

לאחר שיפוץ ושימור המגדל, סלילת שביל הכורכר המעגלי שמוביל אליו והמדרגות הספירליות, עמד אותו מבנה זקוף ורם – ריק. את בריכת המים אטמו, החנוכיה כבר מזמן אינה פועלת וגם המוזיאון שצריך היה להפתח נותר חלום רחוק. כך נותרו המרפסות, המדרגות והחללים, צורה ריקה ללא תוכן. הנה עומד מגדל ריק ללא מים וללא אנשים.
פרויקט השימור המרשים של המגדל אותו ביצע אדריכל השימור אמנון בר אור לא מסתיר את סימני הגיל והחיים של הבניין ואולי אף מתהדר בהם, מותיר את חלקיו המקוריים לצד התיקונים, מציג בניין היסטורי שעבר תהפוכות ומספר את סיפור הגדילה והצמיחה של העיר. לאורך חייו החליף המגדל שימושים רבים: הגימנסיה ריאלית בלפור (עירוני א') שהתחילה את דרכה במבנה הצמוד, בית הספר היסודי מזא"ה אשר ירש את מקומה ואחריו תיכון עירוני ה', כל אלה השתמשו בחלל התחתון של המגדל ככיתה. היו זמנים שבהם שימש המגדל כבית ספר לאחיות, מועדון בני נוער בשכונה ומחסן המועדונית לחתולים שפעלה במקום. והנה עכשיו מצא עצמו לפתע סגור על מפתח וריק. אין יוצא ואין בא, שימור ללא שימוש.
במהלך השנים במבנה הצמוד למגדל הוקם מטה המחלקה לקידום ילדים ונוער של עיריית תל אביב ומרכז היל"ה – תוכנית של משרד החינוך המיועדת לנוער נושר ונותנת מסגרת חינוכית ומעטפת טיפולית. מבעד לחלונות המטה אפשר היה לראות את המגדל עומד שומם, ואולי דווקא בגלל הגרעין הערכי של התוכנית חוסר השימוש במגדל הוביל בסופו של דבר את הצוות לפעולה. מהותו של השימור אינה לקפוא בזמן אלא למצוא משמעויות המגדירות מחדש את השימושים במבנה בהקשרים תרבותיים עכשוויים, לא רק שרידות פיזית אלא גם משמעות ותוכן. בדיוק כפי שלכל תלמיד ותלמידה ניתנת הזדמנות, כך גם לכל מבנה צריכה להימצא התוכנית הנכונה.
כך נבט הרעיון שימשיך את מורשת המבנה ששימש את הציבור לאורך כל שנותיו, והוחלט לפתוח אותו כמרכז ליצירה, אמנות ופעילות חינוכית בשם "המגדל" גלריה לחינוך ואמנות. המגדל יפתח מחדש את שעריו כמרכז עירוני לבני הנוער שמגיעים מכל רחבי תל אביב ולומדים בצמוד אליו. החלל התחתון במגדל ישמש את קהילת התלמידים ויוכל לממש את יעודו לא רק כמבנה שימושי של מרחב חוץ כיתתי אלא גם כחלל המשמש לתערוכות, מפגשים או יצירה, מרחב יצירתי המשלב בין אמנות לחינוך.
בלבו של המגדל גרם מדרגות ספירליות שעולה מעלה ומגיע אל הנקודה שהיתה פעם הגבוהה ביותר בעיר. מספרים שמגגו ניתן לראות עד הים, נקודת תצפית מרהיבה זו נמצאת שם להזכיר לנו לעצור רגע ולראות את התמונה הגדולה, להביט אל האופק ואולי אפילו לקבל השראה.

קרא עוד>

המגדל מתעורר

לצפיה בסרטון
מציאות רבודה-

המגדל מתעורר