שלוש אחיות

המחזה הזה מזמין לבדוק את התיאטרון אחרת – איך לבנות את הארועים האנושיים שהרשת הסיפורית שוזרת, ואיך לתת לזה את חווית הזמן – האובייקטיבי והסובייקטיבי -, כלומר "הזמן" האדיש לאירועי חיינו הממשיך לחלוף. הדרמה היחידה היא לא בקונפליקט בין הדמויות אלא הזמן שחולף ואין על זה שליטה. הפעולות כמעט חסרות חשיבות.

גם המוות "ברון אחד יותר, ברון אחד פחות, מה זה משנה" הכל נסחף לתוך הנהר הגדול של החיים . אין נקודת מבט אחת ויחידה ממנה ניתן להבין או להסביר את החיים. אין התחלה ואין סוף של שום דבר ומילות הסיום מתאימות לכל מקום ולכל זמן: "נדמה שעוד מעט נדע בשביל מה אנחנו חיים, מתייסרים… אילו רק ידענו…אילו ידענו…"

כאן עבודת העריכה היא לא בטקסט או בעריכת הסיפור , אלא בעריכה הבימתית של חלל וזמן והצורה שבה הם נפרשים לנגד עיננו. למשל, שורת הכיסאות בקדמת הבמה ליום ההולדת של נטשה והדמויות הנכנסות מהאולם אל הבמה ,פונים ומשתפים ישירות את הקהל . בהמשך כל מערכה ממשיכה לפתוח עוד חלק במה עד שכל הכיסאות מתרחקים מאיתנו לכיוון הקיר ןהבמה מתרוקנת מהכיסאות והדמויות. ורק שלש האחיות נשארות לחלום על העתיד. הדמויות נשארות לאורך כל המופע על הבמה וזה מאפשר לשלב את עולמן הפנימי עם ההתרחשויות החיצוניות באופן כמעט סימולטני. הצופה חופשי לנוע בין ההתרחשות המרכזית לבין מה שמתרחש מסביב. ומהר מיתרגל גם להקשיב למה שנאמר וגם להסתכל במרחב שלא קשור ישירות לנאמר. דבר שאנו כבר מורגלים בו בחיינו העכשויים.

בימוי: רנה ירושלמי.

תרגום: דורי פרנס.

מוסיקה: אבי בללי.

תפאורה: רנה ירושלמי, טליה אורבך.

תאורה : אבי יונה בואנו(במבי).

תלבושות ומסכות: יהודית אהרון.

השחקנים (לפי א-ב) :בן אזר נעם. ברקאי נועה. בר זאב טפר- קארין. הרדוף רינת. חנון עמנואל. סלמן גיא. סהר צבי. עמרם עופר. צור עידית. שובל מאיר. שראל ערן.