הדיבוק

כל דת, באשר היא, משכנעת את המאמין בה שיש רק דרך אחת לגאולה וכל דרך אחרת פסולה. מה שטראגי במחזה הזה הוא למרות שגם חנן התלמיד ועזריאל הרב ,מאמינים באותה הדת ובאותו האל, הם נאבקים זה בזה עד מוות.

העיבוד מבוסס על המחזה המקורי של ש. אנ-סקי בשפת היידיש, כשהעלילה מתרחשת בעיירה במזרח אירופה (1920). בצד אחד של הבמה , שני זקנים מביטים על המתרחש מספרים את הסיפור שקרה בעיירה בשפתם – ביידיש. התפילות והטקסים מדוברים בשפה העברית הקדומה ואילו כל מה שקורה בין הדמויות מדובר בעברית המודרנית ,העכשווית. "השפות השונות" נותנות את לעבור בין משהו שקרה אי-פעם בעבר, למשהו שחי בזמן שאול, שהוא זמן התיאטרון ההווה, שהוא בכל זמן ובשום מקום ,ולהעניק לצופה בו זמנית גם חוויה עכשווית וגם וירטואלית. בשטח המופע ייחדנו במה על רצפת הבמה של האולם כדי להדגיש את אזור התיאטרון לצופים והמשתתפים היושבים מסביבה. בעולם של "הדיבוק" המתים מסתובבים בין החיים ובין רוחות ושדים ואין הבדל בין מציאות אחת לשניה. המופע נפתח עם חנן שבעזרת שתי בובות-יד מנסה להעלות באוב את מימוש הגאולה שלו עם לאה. ומעלה באוב את אלו שנרצחו ביום חתונתם….

מאת: ליאון כץ.

תרגום: דורי פרנס.

עיבוד ובימוי: רנה ירושלמי.

מוסיקה מקורית: רן בגנו.

תפאורה: אורי און.

תאורה: אבי יונה בואנו (במבי).

תלבושות: יהודית אהרון.

בניית הסוס: לורי כהן.

בניית ה"מתים" : ולריה גלוזמן.

הדרכת תנועה: בלטוב מרינה.

השחקנים(לפי א-ב) : בן עזר נעם. ביטון חי לירון. ברקן מיקי. חנון עמנואל. חרמון גיא. וולפה אייר. לוי רותם. לויט אלחי. ליפקינד שרון. נייפלד אסיה. קולטון גזית. שולברג רועי.

השחקנים דוברי היידיש: דינה לימון, יוסי סגל.

המתרגם: זאב שמשוני.