פר גינט

העלילה הבימתית של העיבוד פותחת עם פר גינט הזקן על אנייה בלב ים סוער. הוא חוזר בחוסר כל למולדתו אחרי 50 שנות נדודים. סערה גדולה מטביעה את האנייה. פר נאבק על חייו ומגיע לחוף. בדרכו אל ביתו הוא פוגש בדמות – "הממחזר" שנשלח לאסוף את נשמתו, כיוון שמעולם לא היה הוא עצמו – ולשלוח אותה למיחזור. מכאן והלאה פר גינט הזקן מתבוננן בעברו, בדמותו שלו, המיוצגת על ידי שלש שחקנים נוספים.

פר המסרב להשלים עם גורלו נאלץ להוכיח ל"ממחזר" שכל חייו היה נאמן לעצמו אפילו במחיר האהבה, הנישואין, הכבוד והכסף. לצורך זה הוא מגייס את זכרונותיו ורגעים שונים מחייו: פר הצעיר עם אימו, חולם להיות קיסר; פגישתו הגורלית עם סולווי ושבועתם לאהוב לנצח; פגישתו עם הטרולים; פרידתו מאמו הגוססת; מסתבך כהרגלו עם אנשי הכפר ונאלץ לברוח אל מעבר לים. סולווי ממתינה לו. אנו פוגשים אותו שוב אחרי 20 שנה כשהוא בדרכו להיות קיסר העולם; לבסוף נקלע לבית המשוגעים ושם הוא מוכתר ל"קיסר העצמי" ומתמוטט. ה"ממחזר" צופה במתרחש ומפעם לפעם נותן לפר אורכה נוספת כדי להוכיח שהיה הוא עצמו. לבסוף הדחייה תמה. סולווי הזקנה והעיוורת מזהה את קולו ואוספת אותו אל חיקה. כדבריה: באהבתה ובתקוותה תמיד היה הוא עצמו. פר ניצל לעת עתה, אך הממחזר מזהיר אותו כי ייפגשו בצומת האחרון….

הכל הולך ונעלם ואין דרך לעצור את ההיעלמות הזאת, וכנראה שזה בעצם מה שנקרא לחיות…הדרמה היא לא במחזה אלא בתופעת התיאטרון כשלעצמו. שדה הקרב על החיים והיעלמותם ודרמה זו לא תלויה בסוגת המחזה או בעלילה. בעיבוד הזה הצופים מוזמנים להיות קשובים למסע "הזכרון והשיכחה" של פר גינט בו מתמזגים עבר, הווה ועתיד. ובו בזמן להיות ערים לזמן שלנו כצופים בהצגה, שגם הוא ממשיך להיעלם. "פר גינט" הוא מחזה-מסע של הדמות אלעצמה ובמקביל אל העולם. הנושא במחזה שמהדהד היום יותר מתמיד הוא של ה"ממחזר": לא היית אתה עצמך מעולם" ועיקר פחדו של פר גינט הוא לאבד את ייחודו ולהיות חילק מהעיסה האנושית. כל זה לא קשור לאלהים או למוסריות והשאלה באילו כלים ניתן לנו למדוד את ההצלחה והכישלון ?.

ה"ממחזר" הוא שילוב של דמות ה"זר" על האניה , שלצורך מחקר מדעי מבקש לקבל את גוויתו של פר כשיטבע בים, כדי שיוכל לנתח את גוויתו ולגלות בתוכה באופן אנטומי את מקור המשאלות והחלומות. הדמות השנייה היא של "צלם משוטט" המחזיק בידו רשת כדי ללכוד בתוכה נשמות. והדמות השלישית" מתיך- הכפתורים" כדי להתיך ולמחזר את מי שצריך. המצלמה אצל הממחזר היא הכלי שבתוכה הוא מתיך את הקורבנות והופך אותם לחומר חדש. תופעת הצילום החיצוני והפנימי של האדם ושל המציאות, מצוייה בשיאה בכל העולם.

מאת: הנריק איבסן.

תרגום: דורי פרנס.

עיבוד ובימוי: רנה ירושלמי.

מוסיקה: אבי בללי.

תאורה: אבי יונה בואנו(במבי).

תפאורה: ניב מנור.

תלבושות: יהודית אהרון.

וידאו: עידן לוי.

תנועה: מרינה בלטוב.

דיבור: נגה יתומי.

שחקנים (לפי א-ב): אייל הדס. בן אזר נעם. בן משה ישי. ברבש הדר. גלבוע ירדן. גרטי חן. טישמן הגר. לויט אלחי. לבנון אורי. רווה עמרי. שרון איתי. תבורי דורון.